<h1>רבינו ירוחם מישרים נל"א ח"ד</h1>
<h2>דף נו:</h2>
בהמה שהיתה עומדת במקום שמור והוציאוה לסטים הלסטים חייבים בשמירתה והוא שהכישוה אף על גב דגזלן אינו קונה במשיכה כי מי הרשהו למשוך עם כל זה כיון שעשה דבר הנקנה במקח וממכר והיא עתה ברשותו חייב בשמירתה קמא. גזל מחמשה ואינו יודע מאי זה גזל וכל אחד אומר אותי גזל משתבע כל אחד ומשלם לו אף אין עדים שגזל וזהו קנס שקנסו חכמים, וכן גזל מאחד מנה ומאחד מאתים וכל אחד אומר ממני גזל מאתים משתבע כל חד וחד ושקיל מאתים. ואם גם הם אינן יודעין יהא מונח בידו עד שיבא אליהו ודוקא שתבעו לו הם אבל אי לא תבעו ליה כגון שאמר הוא בעצמו גזלתי אחד מכם או אביו של אח' מכם ואינו יודע אי זה הוא חייב לשלם לכל אחד ואח' אם בא לצאת ידי שמים אבל בדין אינו נותן אלא גזלה אחת והן חולקין ביניה'. וכן אם אמר גזלתיך ואיני יודע אם החזרתי לך חייב בבא לצאת ידי שמים כשאינו תובעו. אבל אמר איני יודע אם גזלתי' אם לאו פטו' אף לצאת ידי שמים אם אינו תובעו ואם תבעו חייב לצא' ידי שמים יבמות מציעא.
<h2>דף סב.</h2>
אסור לגזול על מנת לשלם ונקרא גזלן ודוקא שאין מזומן מיד מה שיש לו לשלם ואינו שוה יותר אבל אם מזומן ושינה כגון שלקח שעורי' לבהמתו וזיכה לו מיד עדשים על ידי אחר מותר דזכות הוא לו שעדשים שוים יותר משעורים וכל כיוצא בזה מותר וכן נראה עיקר קמא. גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי בעל כרחו של מוכר ולא אמר מוכר רוצה אני ואם אמר רוצה אני אין זה חמסן דתליוה וזבין זביניה זביני ולא תטעה במלת חמסן כי כל חמס דקרא נקרא גזלן קמא.
<h2>דף צא:</h2>
גזל מצוה מחבירו חייב ליתן עשרה זהובים כגון מי ששחט וקדם חבירו ובא וכסה הדם. וכן בכוס של ברכה מ' זהובים י' לכל ברכה כי נברך אינו מן החשבון כי אינה כי אם ברבים ובורא פרי הגפן כמו כן היא ברכת נהנין נשארו ד' ואינו נפטר מן הקנס ליתן לו תרנגול אח' לשחטו. ומי שאמר למוהל למול וקדם אחר ומהל פטור אבל אם גזלה מאביו חייב. וכן המונע בעלים מלעשות מצות עשה שהן ראויין לעשות וקדם אחר ועשאה משלם י' זהובים ואי תפש לא מפקינן מיני' זולתי בשיכול לענו' אמן בחולי' ובקמא.
<h2>דף צג:</h2>
גזלן אינו קונה אלא ביאוש ושינוי ויש יאוש דקני לחודיה ויש שנוי דקני לחודיה. ושינוי החוזר לברייתו אינו שינוי כגון הגוזל עצים ודבקם במסמרים ועשה מהם תיבה שאם יפרוק אותם יחזור לכמו שהיה או עפר ועשאו לבנה או לשון של מתכת ועשאו מטבע שכל אלו יכולין להחזיר אותם כמו שהיו אבל גזל עצים וציפן וקצצן וכיוצא בזה או צמר וצבעו אע"פ שיכול להעבירו על ידי ציפון או שנפצו ולבנו בגפרית או שגזל צמר טווי ועשה בגד או לבנה ועשאה עפר או מעות והתיכן וכן כל כיוצא בזה אף על פי שיכול לחזור ולעשותם מעות כבתחלה פני' חדשו' הם והוי שינוי. גזל מעות ישנות ושפן וחדש' אין זה שינוי שהרי יחזרו לישן מעות חדשות וישנן קנה שאפי' יחדש אותן כבראשונה פנים חדשות הן. אילן מחובר וקצצו אפילו (לחתורות) [לחתיכות] קטנות אין זה שינוי גוזל לולב והפריד עליו קנה העלין גזל עלין ועשה חיפא כלומר כל על(י)ה חילק לשני' לעשות מכבדות לבית טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור הרי זה שנוי בידו וקנה ומשלם כשעת הגזלה אפילו לא נתיאשו הבעלי'. גזל אבנים וסתתן הוי שנוי ואם גזל צמר ועשה לבדים הוי שנוי שהלבדים אינן יכולין לחזור צמר כמו שהיה אבל גזל צמר וסרקו במסרק או נפצו או לבנו אבל לא בגפרית לא קנה קמא.
<h2>דף צד:</h2>
גזלן קונה בשינוי מעשה החוזר לבריתו ואף על גב דאמרינן לעיל לשון של מתכת ועשאו מטבע דלא הוי שינוי התם שינוי גרוע הוא אבל הכא קני מדרבנן והעיקר כי שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי קמא גזלן קונה ביאוש לחוד מדרבנן אבל לא מדאוריתא אבל יאוש ושינוי רשות או שינוי השם גרוע קנה אפילו מדאוריתא וכמו כן שינוי השם מעלי' כגון טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור בלא יאוש קנה אפילו מדאוריתא קמא. גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו ואחר יאוש זה אם הקדישה הרי הוא ברשות הגזלן משעה שהקדישה בלבד כדי שלא יהא חוטא נשכר וכל וולדותיה וגיזותיה משעת גניבה עד שעת הקדש משל בעלים קמא. גזל סאה של חטים ועשאה פת אינו מברך אף על גב דשינוי מעשה קני לגבי ברכה בעינן מצוה מן המובחר קמא. הגזלנין שבאו לחזור אין מקבלים מהם והמקבלין מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו ודוקא כשאין גזלה קיימת אבל גזלה קיימת מקבלין וכל זה כשעושין תשובה מעצמ' כדי שלא תנעול דלת בפני בעלי תשובה אבל עומדין במורדן כופין אותן להחזיר אפילו אין גזלה קיימת. וכתבו התוספות דלא תקנו זה אלא באותן שעיקר מחייתן בגזל או ברבית דאין מחייבין אותן לחזו' כל מה שיש להם משום תקנת השבים אבל אם גזל באקראי מוציאין ממנו בבי' דין ולפעמים קונסין אותו אם רגיל בכך כאשר אכתו' וכן עיק' קמא. הרועים והגבאין והמוכסין תשובתן קשה שגזלו רבי' בזמן שגזלה קיימת מחזירין למכירין ובשאין מכירין יעשו בהן צרכי צבו' כגון בורות שיחין ומערות וכיוצא בהן ובאין גזלה קיימת אין מקבלין. ורועה שבא לעשות תשובה אין מחייבין אותו למכור מיד אלא מוכר יד על יד קמא.
<h2>דף צה.</h2>
גזל בהמה וטענה מצמר וגזזה או נתעבר' וילדה גזילה חוזרת בעיניה בין ילדה קודם תביעה לדין בין אחר כן וכן בגזזה אפילו לא גזזה עדין של גזל[ן] ואם לא גזזה עדין או לא ילדה עדין שמין לו ונוטל השבח מן הנגזל ומחזיר הבהמה וכל זה אחר יאוש וכששמין שמין משעת הגזילה ועד עתה וכל מה שהשביח נותנין לגזלן. ואם גז(י)לה מעוברת ונתייאשו הבעלי' וילדה או גזלה טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל העומדת ליגזז. ואם לפני יאוש או קודם שינוי ילדה או גזזה הגזו' והוולדות של בעלים ואף על פי שנתעברה או נטענה ביד הגזל' הואיל ולא נתייאשו הבעלים ולא נשתניית ואין לגזלן שום דבר בשבח אפילו שהוא חייב באונסיה כי לעולם לא קנאה גזלן אלא ביאוש ושינוי. וכל זה בשבח הבא מאליו אבל כחושה והוציא עליה לפטמ' ופטמה אפילו קודם יאוש פורע הנגזל שבח הפטום וכן בכל שבח שיש בו הוצאה וכל זה נראה לפי קצת מהמפרשים אבל לפי דעת התוספות והרא"ש נראה כי לא בעינן שינוי אחר כי הלידה והגזיזה הוא שינוי. ועוד כתבו כי בכל זמן שקנאה גזלן אפילו לא ילדה ולא גזזה דאמרינן דשמין השבח אינה חוזרת עצמה לנגזל אלא נותן דמים כשעת הגזלה. והשומא לעולם אפילו גזלה מעוברת וילדה שמין כשעת הגזלה שלא תאמר השומא כמו שהיתה שעה אחת קודם לידה וכן כתב ר"ת. וכל זמן שהגזילה חוזרת בעיניה והוקרה אפילו אחר יאוש אין לו בשבח היוק' כלו' בקמא.
<h2>דף צו.</h2>
גזל בהמה ורכב עליה או עשה בה מלאכה כגון שחרש בה אף על פי שעבר בלאו פטור משכירות וחוזר הבהמה זולתי אם היה רגיל בכך קונסין אותו ופורע השכירות קמא. גזל בהמה והשביח ומכר או הוריש מה שהשביח מכר מה שהשביח הוריש והדין שהיה לבעל הבהמה הנגזל עם הגזלן בענין השבח פירוש בין שבח לידה וגיזה בין שבח פטום כך דינו עם זה הלוקח או עם זה היורש. וגזל ישראל ומכר לגוי והשביח הגוי ומכרה לישראל אם נאמר כיון דמעיקר' ישראל ולבסוף ישראל עשו חכמים תקנה בענין השבח שיטלנו לוקח ישראל או לא כיון דגוי באמצע ועלתה בתיקו ולא מפקינן מלוקח ישראל ואם תפש השבח הנגזל כמו כן לא מפקינן מיניה קמא. גזל שדה ומכרה לאחר ולא הכיר בה הלוקח שהיא גזולה והשביח הלוקח אם הוא שבחא דממילא כגון דיקלא ואלים או קרקע והעלה סרטון או שהוקרה ובא הנגזל לטורפה מן הלוקח לוקח הכל וגובה ממנו השבח והפירות מנכסים בני חורין ואפילו לא פירש באחריות המכירה השבח שאחריות טעות סופר הוא אפי' לגבי שבח. אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות מנכסים משועבדים וגובה מן הגזלן הקרן מנכסים משועבדים ואם השביחה לוקח מחמת הוצא' שעשה בה אם השבח יתר על ההוצא' וחוזר על הגזלן וגובה ממנו השבח שהוא יתר על ההוצא' מנכסי' בני חורין ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו הנגזל ההוצאה שיעור שבח והשאר מן ההוצאה מפסיד לוקח ואינו גובה אות' מן הגזלן ואם הכיר בה שהוא גזולה כשלקח' אין לו מהגזלן לא פירות שגובה ממנו הנגזל ולא שבחא דממילא ולא השבח היתר על ההוצאה ואין לו מהגזלן כי אם הקרן מן המעות שנתן לו גזלן כשלקחה וגובה אותם מן המשועבדים פירוש ואפילו פירש לו השבח וקנו מיניה ומכל מקום אפילו הכיר בה נוטל מן הנגזל שבח מחמת הוצאה ואם השבח יתר על ההוצאה נותן לו ההוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו נגזל הוצאה שיעור שבח כשנשבחה מחמת הוצאה אין חילוק בין הכיר בה בין לא הכיר בה אבל שבחא דממילא שקיל נגזל מציעא גזל ומכר ולא הכי' בה שהיתה גזולה וחזר ולקחה מבעלים ראשונים מקחו הראשון קיים דניחא ליה לאיניש דליקו בהמנותיה ולפי זה הוא הדין אם נתנה במתנה ולקחה מבעלים ראשונים שהמתנה קיימת. ואם תבע הלוקח את הגזלן בדין ונתחייב לשלם לו והתחילו להכריז נכסי גזלן כדי להגבות ללוקח ואחר שהתחילו להכריז לקח' הגזלן מבעלים ראשונים לא קנאה לוקח כי כבר גלה בדעתו מאחר שעכב כל כך עד שהתחילו להכריז שאין כוונתו להעמידה ביד הלוקח אבל אם קנאה קודם שהתחילו ההכרזה אפילו הגיעה לידו אדרכתא קנאה הלוקח לקחה הגזלן מבעלים ראשונים אחר שמכרה בעוד שהיתה גזולה לזה הלוקח ומכרה לאחר במתנה או הורישה לאחר או נפלה לגזלן בירושה פירו' וכל אלו עשאן מיד אחר שלקחה או עשה כל אלו ואחר כך לקחה מן הגזלן לא קנאה לוקח שלא נתקיימה פירוש ונותן לו מעותיו אבל הגזלן בחובו אם גבאה אחר שמכרה ללוקח ראשון אם היה לו לנגזל קרקע אחרת ואמר הגזלן לנגזל אפילו שיש לך קרקע אחרת זו איני רוצה לגבות ממנה חובו נתכוון ולא להעמידה ביד לוקח. כתב הרא"ש כי נראה מפירו' רש"י כי בכל דבר שיוכל לתלות הוא עוש' כדי להעמידה ביד לוקח תלי' דיד דלוקח על התחתונה כגון שסמוכה למצר גזלן או שהיא עדית כמו שאמרנו שמכרה לאח' או הורישה ולא יראה לי כן אלא דוקא כמו שכתבנו שהוזכ' בתלמוד ואם נתנה נגזל לגזלן אחר שמכרה לא מפקינן ממונא מחזקת גזלן עד שיבא ראיה שנתכוון להעמידה בידו מציעא. גוזל שדה מחבירו והפסידה כגון שחפר בורות או קצץ ושחת מעיינות או כיוצא בו חייב להעמיד לו שדה כשע' הגזלה או משלם לו דמי מה שהפסיד מנכסים בני חורין ואם מכר אחר שעמ' בדין ונתחייב גובה מנכסים משועבדים ממה שמכר אחר כך בקמא. גזל שדה ואכל פירותיה משלם כל הפירו' שאכל מנכסי' בני חורין גזל והשביח מחמת הוצאה שמין לו וידו על התחתונה אם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו מן ההוצאה שיעו' שבח ואם השבח יותר על ההוצאה נותן לו ההוצאה בקמא. גזלן הרגיל בכך עושין לו חוץ מן הדין כגון שלא יטול שבח וכיוצא בזה קמא.
<h2>דף צו:</h2>
גזל בהמה וכחשה או הזקינה וכחשה דומיא דהזקינה דלא הדרא משלם כשעת הגזלה אבל כחשה דהדרא אומר לו הרי שלך לפניך אבל עבדים והזקינו עבדא כמטלטלי דמי וכמה פסקני' פסקו דאומר הרי שלך לפניך דכמקרקעי דאמי קמא. הגוזל ספינה של חבירו ונשתמש בה אם לא עבידא לאגרא אפילו נחת ליה בתורת אגרא אין לו הפחת שפיחתה ואי עבידא לאגרא ונחת ליה בתורת אגרא רצה נגזל שכרה נוטל רצה פחתה ואם לקחה בתורת גזלנותא אין לו אלא פחתא קמא. תוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכ' פטו' והוא שלא בטלו ממלאכ' רבו ואם בטלו ממלאכ' משלם לו כפועל פירו' שכירותו משלם ואם רבו חייב לזה שתקף בו שום דבר אסו' דמחזי כרבית. ומה שאמרנו שפטור בשלא בטלו מיירי שתקף בו שלא מדעת בעלי' ולא מיחו בו אבל אם מיחו בו בעלים נותן לו שכירותו משלם דכמקרקעי דמי ואינה נגזלת קמא. גזל מטבע ונסדק או גזל פירות והרקיבו כולן או יין והחמיץ משלם כשעת הגזילה אבל גזל מטבע ונפסל או פירות והרקיבו מקצתן תרומה ונטמאת או חמץ ועבר עליו הפסח בהמה ונעבדה בה עבירה אומר לו הרי שלך לפניך וכן שור יוצא ליסקל. וכל זה כשהוא בעין אבל אם נאבדה הגזלן משלם כשעת הגזילה. פירוש ונפסל המטבע שפסלתו מלכות קמא. גזל סמנים שרויים וצמר מאדם אחר וצבעו והצמר הצבוע הוזל ואינו שוה כי אם כמו שהיה שוה בלא צביעא בעיא ולא איפשיט ואי תפס לא מפקינ' מיניה קמא [ק"א ע"א].
<h2>דף קג.</h2>
הגוזל חבירו ונשבע על שוה פרוטה והודה יוליכנו אחריו אפילו (למ"ד) [למדי] שלא נשבע אין צריך להוליכו אחריו כי מאחר שנשבע לו אינו יכול להביא כפרה מעליא עד שיעשה תשובה מעליא לנגזל ולא יתן לא לבנו ולא לשלוחו של נגזל ודוקא כשזה השליח הוא של נגזל כגון שכירו ולקיטו או שממציא לו שליח כגון שאמר לי' פלוני גזל ממני ואינו שולח לי הגזלה אולי כי אין לו שליח ואמור לו רצונך לשלוח לפלוני שום דבר אבל אם עשאו נגזל שליח בעדים פטור גזלן ונותן הוא לבית דין או לשליח בית דין ופטור מפני תקנת השבים ואין צריך להוליכו אחריו ואם מת יחזיר ליורשיו קמא. גזלן משלם מעידית שבנכסיו אם אין מטלטלין בקמא. נתן לו הקרן ולא החומש או מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות שוה פרוטה בקרן אינו צריך לילך אחריו (למ"ד) [למדי] אפילו נשבע לו ואפילו גזלה קיימת ולא חיישינן שמא תתיקר וישוה פרוטה אבל אם נתן לו או מחל לו ונשאר מן הקרן שוה פרוט' צריך לילך אחריו. ובזמן הזה שאין חומש ואשם נוהג דין זה לענין קרן שאם נשבע שצריך לילך אחריו אפילו למדי לקיים מצות השבה ואם לא נשבע יוד[י]ע לנגזל כך וכך גזלתי ממך שלח שלוח' בקמא.
<h2>דף קה.</h2>
גזל ג' אגודות בשלשה פרוטות חייב להחזיר לו השלישית דאף על גב דעת' אינו ממון כיון דמעיקרא הוה ממון חייב להחזיר כמו חמץ ועב' עליו הפסח שאם נאבד חיי' לשלם כשעת הגזלה קמא. גזל שתי אגודות בפרוטה והחזיר לו אחת מעצים אין כופין אותו להחזיר לו האחר וכתב הרמ"ה ודוקא שהחזיר האחת מעצמו אבל אם כפוהו בית דין על הראשונה כופין אותו על השנייה ופירוש כך כשהחזיר אחת מדעתו מסיק בגמ' אע"ג דגזלה אין כאן בתמיהא כלומר ומעצמו חייב להחזיר שנייה לקיים מצות השבה אבל אין בית דין נזקקין (כגופו) [לכופו]. ועוד פירש אע"פ שאין בית דין נזקקין לכופו בתורת ממון מכין אותו עד שתצא נפשו לקיים מצו' השבה קמא. גזל חמץ ועבר עליו הפסח ונשבע והודה חייב לשלם דמי חומש מעליא ואין מכפר לו בלתי זמן כיון דאלו מגניב ממוניה בפירוש שלומי אע"ג דהשתא עפרא בעלמא הוא קמא. גזל ולא נתיאשו הבעלים ובא א' ואכלו רצה נגזל גובה מגזלן או מהאוכלו דכל זמן שלא נתיאשו הבעלי' ברשותיה דמריה קאי והא דאמרי' הגוזל ומאכיל לבניו והניח לפניהם פטורין מלשלם מיירי אחר יאוש ולאו דוקא בא אחר ואכלו אלא הוא הדין נתנו לו במתנה גזלן או האכילו גזלן מאחר שהוא קודם יאוש בקמא [קי"א ע"ב].
<h2>דף קיג.</h2>
מוכס ישראל שקנה מן המלך ויש לו קצבה אסור להבריח לו המכס אבל מכס גוי מותר כי דינא דמלכותא דינא וכן כתבו התוספות כדשמואל קמא. מותר ליקח פירות או תבואה שגבה ממס המלך שיש לתת כל אחד משדה שלו אף על פי שגבה מאחר שמצא בגרנות בשביל כולם מאחר שהוא דין המלך למשכ' הא' בשביל כלם וכן אמרו אותו שהאחד יוכל אחר כך לחזור על כלן ודוקא שגבה מא' מהשותפין בקרקעות הבקעה אבל גבה מהאריס אי' לוקחין ממנו כי הוא גזלן כי אין לו רשו' לגבו' מחלק האריס אלא מבעלי הקרקעות וה"מ בשותפא אבל באריסא לא וכל הקונה מדיני המלך אין לו לשנות מחוקי המלך באותו ענין שקנה או מכר וצריך שיקנה דבר שנקרא דינא דמלכותא דינא קמא. מוכס העומד מאליו או שאין לו קצבה אין פורטין מתיבתו ולא מגבאי מס המלך שאינו קצוב אבל פורטין מביתו ומן השוק או נותן לו דינר ומחזיר לו השאר כגון אם חייב להם שום דבר מחזירין לו מה ששוה יותר ופורטין ר"ל להחליף סלע בפרוטות ואין נוטלין מהם צדקה. והרא"ש כתב כי נראה לו כי כל מה שנוטל המוכס והגבאי דהוי יאוש בעלים אבל כל זה שאמרנו אסור כי הוא דבר מגונה שיקבל אדם ממון ממקום מיוחד לגזל קמא. נטלו מוכסין חמורו או לסטי' כסותו ונתנו לו א' גזול הרי אלו שלו דמסתמא מייאש בליסטים ישראל דדיני דייני ישראל דמי יימר שעשה כך אבל בלסטי' גוי מסתמא לא מיאש עד דשמעיניה דאייאש ואם אדם צדיק הוא דאמר אי איפשי בדבר גזול מחזיר לבעלים ראשונים (ומוכח) [ומוכס] שהוא כמו ליסטים דוקא שאין לו קצבה או עומד מאליו אבל מוכס בשביל המלך ויש לו קצבה והוחזק שאינו לוקח יות' מדינו אין לו דין גזלן קמא. סתם גזלן לא יאוש בעלים היא עד דשמעינ' דאייאש קמא. תוספת' בן האוכל אצל אביו ועבד אצל רבו נותן פרוט' לעני משל אביו או משל רבו או לבנו של אוהבו ואינו חושש משום גזל כך נהגו בעלי בתים. הגוזל ונטלוהו אנסים אם מכת מדינה שלוקחי' כל קרקעות העיר אומר לו הרי שלך לפניך ואם מחמת גזלן אפילו אנסוהו לגזלן להראות קרקעותיו של גזלן והראה זאת עמהם חייב להעמיד לו שדה אחר ואם שטפה נהר אמר לי' הרי שלך לפניך כלומר קח אותה כמו שהיא שאין קרקע נגזלת וברשות בעלים נשטפה קמא [קט"ז ע"ב].
<h2>דף קיח:</h2>
הגוזל מעות והבליען בחשבון אם מנה אותם והניחם בכיסו אם אין שם מעות אחרים יצא שאדם עשוי למשמש כיסו ואם מנה והני' בידו או בכיסו ויש שם מעות אחרים והוציא מהן ואינו יודע כמה (א)לא יצא עד שיודיע לבעלי' שכשהניח' בידו אולי יתנם לתוך תיבתו ולא ימנה אותם ולא ידע בחזרה וכל זה כשצריך דעת בעלים ודינו מפורש בגנב כי דינם שוה קמא. גזל חבל של תמרים ויש מהם חמשים ואם ימכרנה נגזל ביחד ימכור בחמשים פשוטים פחות אחת ואם ימכרנה אחת אחת ימכר בג' משלם חמשים פחו' אחת וכן הדין במזיק מציעא. אין לוקחין מן הרועים עזים וגדיים וצמר אבל לוקחין מהם בגדים תפורים ולוקחין מהם חלב וגבינה במדבר אבל לא ביישוב ולוקחין מהם ד' או ה' צאן לפי (העבד) [העדר] אם הוא קטן או גדול בענין שיוכל להרגיש בו בעל הבית ואם הם בריאות לוקחין מהם ג' ואם כחושות אין לוקחין מהם ג' ולא שתי עזים בשום ענין ובייתו' לוקחים מהם אפילו שתים אבל לא מדבריות כללו של דבר כל שרועה מוכר ובעל הבית מרגיש בו לוקחים ואין מרגיש בו אין לוקחים מהם קמא. הלוקח מן הגזלן כלוקח מן הגנב אם הוא מפורסם אם לא עשו בו תקנת השוק כמו שכתבתי בגנב קרקעות ועבדים צריך בהו יאוש כי עבדים איתקשו לקרקעות בגטין. אף על גב דאין גובין התוספת מן הגזלן בחוצה לארץ גובין ממנו הקרן. גזלן אפילו מיעוט ממונו משלו נהנין ממנו קמא.
